קשיים של חיילים

תחשבו רגע על סיר מרק שהשארתם על הגז. בסה"כ קפצתם לשכנים להחזיר להם איזה שקית חלב שהשאלתם אתמול. רק לשנייה אמרתם לעצמכם, כן כן השנייה הפכה לדקה כי השכנים הנחמדים הזמנו אתכם לקפה והרי לא נעים הם כאלה מקסימים. ופתאום לאחר 45 דקות של שיחה נמרצת על תרגילי ביבי הידועים. נזכרתם בסיר מרק שהושאר לו לאנחות. אתם רצים הביתה, הסיר כמעט בלי נוזלים כי הכול התאדה לו. 

הדברים שאני מעלה כאן אינם על זהירות או בטיחות. רציתי לתאר לכם באופן מוחשי מה קורה לחייל במצוקה בצבא. הוא מרגיש בודד, הוא חש שכל הסביבה לוחצת עליו מכל הכיוונים. הוא פיזית מתאדה. חיילים מדווחים לי על חוסר תיאבון, ירידה במשקל, חוסר רצון לחיות או תקווה. כקב"ן מילואים עוברים לי מספר מחשבות בראש – "הוא הרי כל כך צעיר, כל החיים לפניו, צבא זה רק פסיק אחד שנמשך 3 שנים (היום כבר פחות). אני שומע ורואה את חילופי הדברים בין החייל להוריו.

גיל (חייל): "תבואו תיקחו אותי מפה או שאני מתאבד"

אבא: "גיל תירגע, אנחנו נדבר עם המפקד ".

גיל (חייל): "לא רוצה מה אתם לא מבינים, רע לי פה, המפקדים כולם פה רעים אלי, מאיימים עלי בריתוק.

אבא: למה ריתוק?

גיל (חייל): "כי איחרתי למסדר בוקר"

אמא: טוב, אם המפקדים לא מבינים שאתה מאחר כי אתה גר רחוק, אז באמת אתה לא יכול להישאר כך.

אבא: "זה לא עובד כך, אני אדבר עם המפקד".

גיל (חייל): "מה אתה לא מבין ,רע לי פה, אני רוצה לצאת, כולם שונאים אותי.

התיאור שתיארתי נכון להרבה חיילים בצבא .המצוקה היא אמיתית וקשה .הורים נמצאים במלכוד 22 מצד אחד הבן/בת היקרים שלכם שאתם רוצים הכי טוב בשבילו, מצד שני דרישות הצבא. אז מה עושים? איך מתמודדים עם המלכוד. יש מספר עצות שאני נותן להורים. 

דבר ראשון נותנים לגיטימציה לקושי – "אני יודע גיל זה תקופה קשה, אני עברתי אותו הדבר בשירות שלי, אתה זוכר שסיפרתי לך על יצחק המפקד בטירונות שהיה ממש נהנה לטרטר אותנו, אני יודע זה קשה אבל עוברים את זה , אתה זוכר את המשפט שהייתי אומר? שהייתי מדבר על התקופה הזאת "לא קם ה..... שעצר את הזמן " (פחות טוב לדתיים :))

דבר שני ונטילציה – תנו לו לדבר ,להוציא הכול, אל תעצרו אותו גם שאומר משפטים קשים שמשאירים אתכם חנוקים, "אני אברח", אני אתאבד". התגובה הרגועה שלכם (ולא אפאטית!) היא בעצמה כוח מכיל וחשוב להתמודדות החייל. " אנחנו פה בשבילך, אתה לא תעבור את זה לבד".

דבר שלישי "שיחה עם המפקד"- למפקד יש הרבה אפשרויות להקל מאוד על השירות של בנכם/בתכם. כך שהשיחה היא מאוד חשובה. תנו לו כבוד. תציגו את הקושי והבעיה באופן אמתי בלי היסטריה וצעקות כי זה פשוט לא עוזר. תנו צאנס למפקד לפתור את הבעיה.

דבר רביעי "עליה בדרגה" - אתם חשים שהמפקד לא פתר את הבעיה או לא הבין אותה לדעתכם, תדרשו מהחייל לפנות למב"ס (מפקד בסיס) או סגן מפקד הבסיס. היום חיילים יכולים לפנות ולהגיע עד הדרגים הבכירים ביתר קלות. המפקדים הבכירים הרבה יותר קשובים ומכילים. מעבר לכך, עצם הפנייה של החייל לפעול באופן אקטיבי ולהילחם על זכיותיו כבר מעידה על כוחות .ואת זה אתם צריכים לעודד ולחזק. יש לזה משמעות טיפולית חשובה לעצם כוחותיו.

דבר חמישי " פנייה לקב"ן" – הפנייה לקצין בריאות הנפש נותנת מעטפת טיפולית והערכה לגבי החייל ותפקודו מול מערכות הצבא .

אך הדבר החשוב ביותר בסופו של יום זה איך אתם הורים יקרים מתמודדים עם המצוקה של הבן שלכם. לעיתים תחושו חסרי אונים ותחושת תסכול איומה. על פי רוב זה רק להכיל את הקושי ולומר לעצמכם .זהו הילד שלנו .הוא כבר לא ילד, הוא חייל בן 18 והוא צריך ללמוד להתמודד עם קשיים. עצם ההבנה הייחודית היא קשה מנשוא. בחדר הקליניקה אנחנו עוברים את המסע הקשה הזה ביחד. כי זה נוגע לחלקים אישיים שלנו, נוגע בחלקים של ההורות שלנו ואפילו מגיע לזוגיות שלנו. 

בהצלחה בשירות לבן/בת ולהורים הרי כולנו מתגייסים ברגע שהילדים שלנו מתגייסים....