נתק בין הורים לילדים בוגרים : איך מתמודדים כשילד מתרחק
"גם המשפחה האומללה ביותר יכולה להתחיל מחדש", מיכל שרון.
נכתב עבור הורים שמוצאים את עצמם מורחקים על ידי הילדים הבוגרים שלהם גם אם הקשר לא נותק לגמרי, וגם אם התחושה היא שהכול אבוד.
הורים שילדיהם הבוגרים התנתקו מהם חווים אוסף של תהיות כואבות, באופן פרדוקסלי לא כל התהיות יהיו זהות. חלקם יתהו אם אפשר לשנות את המצב גם אם הילד מסרב אפילו לשיחת טלפון, חלקם ירצו לדעת מה אפשר לעשות כשהורה אחד רוצה לעשות שינוי בקשר עם אותו הילד אבל ההורה השני מסרב, חלקם יחושו שהילד "בגד" בהם, חלקם ירגישו חוסר אונים וחלקם ינסו לעשות הכל כדי לחזור להיות בקשר. אבל כמעט כולם, בדרכם, שואלים את אותה שאלה, האם יש עדיין דרך לחזור להיות בקשר מחדש.
א.
כשאודי ואסנת נכנסו בפעם הראשונה לקליניקה שלי הם שיתפו שהם חסרי אונים. כמו הורים רבים במצב הזה הם ביקשו למצוא הסבר הגיוני למה שקרה אצלם במשפחה. הם שיתפו שיש להם שני ילדים בוגרים, בנים. וכי לאחרונה הקטן הודיע להם שהוא לא יגיע אליהם יותר בשבתות עם המשפחה שלו. בלי ריב גדול, בלי פיצוץ דרמטי, פשוט הודעה ומרחק.
הם ניסו להבין מה עשו לא נכון, איפה טעו, ומדוע הוא בחר דווקא עכשיו להתרחק. הם חיפשו סיבה אחת ברורה, רגע מסוים שאפשר להצביע עליו. הם שיתפו שלהבנתם לא קרה שום דבר משמעותי בניהם לאחרונה. למרבה הצער המציאות המשפחתית כמעט אף פעם לא פשטנית כל כך וגם אם כן היה טריגר, זה בדיוק מה שזה, טריגר. משהו שהציף זיכרונות או תחושות מטראומה מהעבר, למרבה ההקלה זה אומר שלא משנה מה היה תמיד אפשר לשנות.
ב.
הרגע הזה בו הם הבינו שאין באמת רגע אחד או החלטה אחת שהובילה לנתק היה רגע מטלטל עבורם אבל גם רגע מלא תקווה. כי עכשיו היה אפשר להתחיל לחשוב אחרת על המצב. ההבנה הזו הייתה חשובה לסיפור של אודי ואסנת . למעשה היא חשובה לכל סיפור משפחתי. ברגע שמבינים שלכל משפחה יש את הדינמיקה שלה, ההיסטוריה המשותפת והאישיות של כל אחד מבני המשפחה, שלכל אלו מתווספות חוויות של ציפיות וצרכים, חלומות של ילדות, טעויות והצלחות ולפעמים גם סיבות חיצוניות עליהם אף אחד לא יכולה לשלוט כמו זוגיות, עבודה או חברים מאפשרת לשחרר את הפנטזיה הלא ריאלית ( אבל הכי רווחת ) של בית קטן בצבע לבן עם דשא ירוק, כלב נחמד ומשפחה שרק מחייכת מאושר.
ג.
במפגשים הבאים וככל שהמשכנו אודי ואסנת החלו לשתף על החיים הזוגיים שלהם, מערכת היחסים המשפחתית והקשר שיש להם עם הילדים הבוגרים. זה לא קרה ביום אחד. להרגיש נוח להשמיע לפעמים מחשבות ורגשות שלא עלו בעבר אחד מול הצד השנייה. לא היה פשוט גם לבנות תחושה של ביטחון מולי הייתה צריכה זמן. להפתעתם זה קרה יותר מהר ממה שהם חשבו. זה קרה כי הם גילו שבעבודה שעשינו ביחד לא הייתה ניסיון “לתקן את הבת שלהם" וגם לא לפרק את ההורות שלהם, אלא ליצור מרחב שבו הם יכלו לחשוב אחרת על הקשר, הגבולות והקרבה שלהם כמשפחה. שאין רעים וטובים בסיפור שלהם. שלכל אחד מהם יש את הסיפור האישי שלו ושברגע שיש מקום שאפשר לעצור בו, לשאול שאלות ולבדוק ביחד מה אפשר לעשות גם כשלא כל המשפחה מוכנה לקחת חלק בתהליך, אפשר לכתוב סיפור משפחתי חדש. והדרך הזו הייתה שלהם, לא שלי. אני התלוויתי לסיפור שהם אפשרו לי לקחת בו חלק בו.
ד.
נתק וריחוק בין הורים לילדים בוגרים לא קורה ביום אחד. הסיבות לכך רבות, לא תמיד גלויות, לא תמיד מודעות, ולעיתים ברורות יותר לצד אחד מאשר לאחר. ובכל זאת, במקרים רבים, ניתן להתחיל לחשוב עליהם אחרת כשמוכנים לעצור לרגע, להתבונן, ולשהות במצב בלי אשמה ובלי תשובות מוכנות מראש.
לאורך השנים פגשתי הורים שהגיעו עם לב כבד, עם געגוע, בלבול, ולעיתים גם עם תחושת כישלון. בתוך מרחב שקט וקשוב, שבו מותר לא לדעת, להתבלבל, ולדבר בקצב שלכם, מתאפשרת מחשבה חדשה על הקשר המשפחתי על הגבולות, על ההתרחקות, ועל הקרבה. מתאפשרת ההזדמנות להתחלה חדשה.
אם אתם קוראים את הדברים האלה ומרגישים שהם נוגעים בכם, אם אתם מתלבטים, מתגעגעים, או פשוט עייפים מלשאת את זה לבד תדעו שאתם יכולים לעצור, לשאול, ולבדוק מה נכון עבורכם כי תמיד ישנה תקווה לקשר מחודש. כי התחלה חדשה לא תמיד מתחילה בהסכמה של כולם, לפעמים היא מתחילה בהחלטה של אחד.
אריאל מוסקוביץ, פסיכותרפיסט ומטפל משפחתי וזוגי מוסמך, בעל הקליניקה לטיפול משפחתי- זוגי בפתח תקווה.
